תמונות הן אהבה מאד גדולה שלי, לצלם אותן לא להצטלם בהן. באחד משיטוטים רבים בתמונות ישנות במשפחה נתקלתי באלבומים ישנים ומתפוררים של תמונות משפחה של הוריי, אשר מתעדות שם לא מעט מבני המשפחה הוותיקה מהדורותה ישנים ביותר.
אין ספק שזו התמוגגות שאין כמותה, לראותא תהוריך צעירים, בחתונתם ואף לפני, לשמוע את סיפור חייהם, להבין שפעם, הכל היה פשוט כל כך, מועט כל כך, שונה כל כך ואף יותר טוב במובנים מסויימים.
בדפדוף לא מהיר כלל נתקלתי בתמונה של הוריי מהיום בו אבי הציע נישואין לאמי. הם היו בסך הכל בני 17 פלוס בימים אלו וכמובן שזה נדיר מאד בימינו, בתמונה הם נראו ילדים ממש.
ה- חתונה עצמה התקיימה כמה שנים לאחר מכן והיה מדהים לראות אותם חתן וכלה, כיום הגיל בו מתחתנים עולה ועולה ולא נשאר כמו שהיה. אמא שלי שכרה את שמלת הכלה שלה מחנות שמלות כלה בחולון שבאותה תקופה, נחשבה לחנות פופאלרית במיוחד.
כיום מקובל להתחתן בגיל שלושים פלוס כשאתה או את, כבר מבוססים או פחות או יותר מצאתם את עצמכם, בניתם לכם קריירה ולא כשאתם עדיין מבססים את עתידכם. יותר מזאת, היום ניתן לראות גם כי חתונות אינן מתאפיינות במספר אורחים מורחב עם מאות מוזמנים אלא מעדיפים חתונה קטנה ואינטימית.
בעבר, היה נהוג לעשות זאת יחד תוך כדי הקמת משפחה, כיום עניין זה נדחה בשל העדפת קריירה על פני משפחה וכל זאת כדי להעניק למשפחה את כל מה שהיא זקוקה לו.
תמונת חתונה משנות השישים שמתפוררת מול העיניים מכניסה לפרופורציות, פעם אפשר היה לעשות את הכל הרבה יותר פשוט, אם אהבתם אז פשוט הלכתם והתחתנתם בלי כל הבלאגן שמסביב, לא הייתם צריכים ללכת ולשבור רגליים בחיפוש אחר גאדג'טים שונים כדי לעשות את החתונה שלכם יותר מקורית.
חתונה ברבנות, או בבית הכנסת עם האורחים הקרובים, עם כמה סידורי פרחים ומעט חגיגיות היתה מספיקה.
למה בעצם אני כותבת על זה? כדי להכניס לכם פרופורציות. נכון שכולנו הולכים עם העדר, אבל העניין הוא שלא צריך להגזים. אפשר תקליטן נעים, אפשר קייטרינג נחמד, אפשר שמלה מעוצבת בעדינות או חליפה שקטנה או סידור אולם מינורי, לא צריך לעשות את הכל כל כך מוחצן וכל כך זועק.
נכון שאתם שמחים שאתם מתחתנים ואתם רוצים שכולם ידעו, זו סיבה נפלאה לצעוק את זה אך הביטו בתמונות של פעם ותראו איך אפשר היה לעשות את הכל הרבה יותר פשוט, זה הכי מקורי, הכי ייחודי הכי משמח.
